<h1>האגור סימן אלף ש"י</h1>
<h2>דף לה.</h2>
החמאה מקצת הגאונים התירוהו. שהרי לא גזרו על החמאה דחלב טמא אינו עומד. ומקצת הגאונים אסרוהו מפני צחצוחי חלב שבה. ויראה לי שאם לקח חמאה מן הגוי ובשלה עד שהלכו לה הצחצוחי חלב שבה הרי זו מותרת, שאם נתערבו עמה ונתבשל הכל בטל במעוטא, אבל חמאה שבשלו אותה הגויים אסורה משום געולי גויים ע"כ. והרשב"א אסרה אף לאחר בשולה. והר"ר פרץ כתב להתיר בהדיא בלי בשול. והרא"ש אמר שלא היה יודע טעם ברור לאסור אלא שנהגו בו אסור. לכן לא היה מוחה לאנשי המקום שנוהגים בו היתר. אבל אם רוב אנשי המקום נוהגים בו אסור אין לו לאדם לשנות טורים. לשון ר"ת ובמלכותינו כלנו אוכלין אותה ומי שדעתו יפה מטגן בה ביצים ואוכל אותם ע"כ. ור"א מטוליט"א כתב דחמאה מנויה עם מה שבין בני ארץ ישראל ובין בני בבל. בני ארץ ישראל אומרים חמאה של גוי אסרוה מפני חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. ומשום בשולי גוי ומשום תערובת חלב טמאה. ובני בבל מתירים מפני שחלב טמא אינו נעשה חמאה, ואין נראה דברי בני ארץ ישראל. ומיהו במלכיות שלנו שאין רוב בהמות כאן ומאספין מעט מעט ואין הקערות מקונחות מטומאתן אין רגילין לאכול חמאה שלהן כלל והמחמיר תע"ב הגה"ה שערי מדור"א. ואני המחבר ראיתי מורי אבי נוהג בעצמו כפי מנהג המדינה כמו שכתב הרא"ש.
